דב"ע מה/117 - 3

תקציר

פסק הדין דן בהיקפו של הסכם קיבוצי בין שירותי תעופה לבין ההסתדרות הכללית, והאם הוא חל על המאבטחים המועסקים על ידי שירותי תעופה. ההסכם הקיבוצי מחריג במפורש עובדים זמניים, עובדים בכירים ועובדים בתפקידים הדורשים מומחיות מיוחדת או סודיות מתחומו. הערעור מערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שקבע כי ההסכם הקיבוצי חל על המאבטחים. מסקנת פסק הדין היא כי שירותי תעופה לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי המאבטחים נופלים תחת אף אחת מהקטגוריות האמורות ולכן דוחה את הערעור. ראשית, הגדרת "עובד זמני" בהסכם הקיבוצי נמצאה כמתיישבת עם ההגדרה הכללית בפסיקה, שהמאבטחים, המועסקים בחוזה לשנה, אינם עומדים בה. שנית, שירותי התעופה לא הוכיחו כי תפקידו של מאבטח דורש "מומחיות מיוחדת". שלישית, אין כל אינדיקציה לכך ששירותי תעופה הגדירו באופן רשמי את תפקידי המאבטחים כסודיים, כנדרש בהסכם הקיבוצי. הצהרותיה בעל-פה של החברה והחלטת הממשלה בדבר סיווג ביטחוני אינן מספיקות כדי לבסס ייעוד זה. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את ההתערבות השיפוטית המוגבלת בתוכנם של הסכמים קיבוציים, ובפרט בכל הנוגע להיקפם של הסכמים אלה, אשר מותירה למשא ומתן אוטונומי בין הצדדים. גם טענת המאבטחים כי תניית ההחרגה פסולה מטעמים של תקנת הציבור נדחית, נוכח הספק באשר למניעים העומדים מאחורי טענה זו והפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של עובדים אחרים. כתוצאה מכך, החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתקבלת, והמאבטחים נמצאים בגדר ההסכם הקיבוצי. שירותי תעופה נדרשים לכסות את הוצאות המאבטחים, לרבות אגרה מוגדרת, צמודה לאינפלציה וריבית מיום פסק הדין.