עת"מ 1157/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה לאיחוד משפחות שהגישו בני זוג הנשואים ומתגוררים בירושלים. הבקשה, שהוגשה בשנת 1996, ביקשה לצרף את האישה וילדיה למגורי הבעל. לאחר בקשה ראשונית למסמכים נוספים בשנת 1999, דרשו המשיבים בשנת 2000 מסמכים נוספים, ואיימו לבטל את הבקשה אם לא תיענה בתוך שלושה חודשים. המבקשים לא נענו, וכעבור ארבע שנים שלחו המשיבים מכתב המבטל את הבקשה. לאחר מכן הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט נגד הביטול. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל רשלנות המבקשים ושיהוי בהיענות לבקשה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת המשיבים לרשלנות, וציין כי על הרשות המינהלית מוטלת החובה לפעול תוך זמן סביר וכי יש לאזן את שיהוי המבקשים בשיהוי המשיבים עצמם בטיפול בבקשה במשך שלוש שנים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהלות המבקשים לא הצביעה באופן חד משמעי על דחיית בקשתם, במיוחד לאור העובדה שהמשפחה לא עזבה את ישראל והילדים נרשמו בתעודת הזהות של האב. בית המשפט ציטט פסקי דין קודמים שתמכו בעמדה זו והורה למשיבים לשקול מחדש את הבקשה עם עדכונה על ידי העותרים. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והעתירה התקבלה.