עע"מ 8595/17

תקציר

בפסק הדין סקר בית המשפט ערעורים על פסקי דין קודמים והחלטות של טריבונל מנהלי בעניין תכנית מפורטת לתכנון מקרקעין. השאלה העיקרית הייתה האם לוועדת המשנה להתנגדויות יש סמכות לדון ולאשרר את התוכנית, תוך התמקדות באיחוד קרקעות וחלוקתן בהתאם להוראות החוק. בית המשפט מצא כי לוועדת המשנה יש סמכות, ודחה את טענות המערערים כי התכנית הוגשה ללא סמכות מתאימה משום שהמקרקעין הנדונים לא הוגדרו כ"חלקה" על פי החוק. בית המשפט הסביר כי תכנית מפורטת יכולה ליצור מגרשים, ולהקנות לוועדה סמכות בנושאים אלה. בנוסף, נדחתה טענת המערערים בדבר פגמים פרוצדורליים, כגון אי השתתפות מספקת בשימוע והיעדר מניין חוקי. בית המשפט מצא כי למערערים היו הזדמנויות להציג את טענותיהם וכי המניין החוקי של ועדת המשנה נשמר כראוי. בית המשפט בחן גם את סבירות ההחלטה לאשרר את התוכנית, תוך שהוא מתייחס לטענת המערערים כי ההחלטה חרגה מהחלטות קודמות. בית המשפט נימק זאת בכך שגם אם קיימת חריגה כזו, ההחלטה מגובה בנתונים מקיפים ולכן אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. כמו כן, פסק הדין התייחס להליך הטכני של העברת תכנית הקרקע למרכז למיפוי ישראל, שלמרות פגמיו לכאורה, נקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים הורה עליו כראוי, שכן הוא מינהלי ולא מהותי באופיו. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את פסקי הדין הקודמים והורה למערערים לשלם הוצאות משפט.