רע"א 3526/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המבקשים נקטו הליכים מקבילים בסוגיה שעל הפרק, אשר בזבזו משאבים שיפוטיים והסתכנו בהחלטות סותרות; בקשה זו, במקביל לערעור לבית משפט השלום, נדחתה. לגופו של עניין, החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעשות שימוש בסמכות הפיקוח שלו על הליכי הוצאה לפועל בתיק פשיטת רגל הייתה מוצדקת. הליכי המימוש החלו שנים לפני הגשת בקשת פשיטת הרגל של המבקש, והיקף הפיקוח הצר במקרה זה לא הצדיק התערבות שיפוטית. בנוסף, לא התקבלו טענות המבקשים בדבר פרשנות תקנה 5 בעניין שכר טרחת כונס הנכסים. נוסח התקנה היה ברור, והדגיש כי התמורה עבור הדירה תהיה הפרמטר היחיד לחישוב שכר טרחת הכונס. ההיסטוריה החקיקתית של התקנה תמכה בפרשנות זו, שכן היא נועדה לתמרץ עורכי דין למכור דירות במחיר הגבוה ביותר האפשרי, כאשר שכר הטרחה עולה יחד עם שווי הדירה. ככלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה ללא היזקקות.