ע"פ 4161/17

תקציר

שני ערעורים מאוחדים אלה נסובים סביב גזרי הדין שנגזרים על שני קטינים שהיו מעורבים באירוע אחד של יידוי אבנים בירושלים. על המערער בערעור אזרחי מס' 4161/17, שהיה אז בן שש עשרה וחצי, נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי, צו שירות בתי הסוהר ופיצוי בסך 4,000 ₪. בתוך כך, קיבל המשיב בת"פ 6919/17, שהיה בן קצת יותר מארבע עשרה, צו אי הרשעה, דרישת CPS ל-200 שעות, הסכם התחייבות וצו פיצוי בסך 1,500 ₪. המדינה ערערה על הרשעתו של המשיב ואילו המערער ערער על הרשעתו. הערעורים נדחו. חומרת עבירת יידוי האבנים, שכיחותה והצורך בהרתעה היו כל אלה גורמים שהצדיקו גישה מחמירה כלפי הרשעה וגזר דין, גם לגבי קטינים. השופט נ' הנדל הדגיש כי בעוד שיקום קטינים הוא בעל חשיבות עליונה, הנסיבות הפרטניות של שני המקרים מצדיקות טיפולים שונים. על אף שהמערער היה מבוגר במקצת ומנהיג שלושת מיידי האבנים, תכונותיו וסיכוייו החיוביים, לרבות דו"ח חיובי ורצון לשרת בצה"ל, לא גברו על הסכנות שבמעשיו. לעומת זאת, גילו הצעיר של המשיב, מאמצי השיקום המשמעותיים שעבר והשנתיים שחלפו מאז האירוע, הביאו לכך שצו אי ההרשעה היה ראוי. שתי ההחלטות תאמו את הנסיבות הפרטניות ואת חומרת העבירות. השופט א' ברון והשופט י' וילנר הסכימו עם פסק דינו של הנדל.