רע"א 5694/17

תקציר

בהחלטה משפטית זו דן בית המשפט בבקשה לגילוי מסמכים בתביעה נגזרת, ובסופו של דבר הכריע בניגוד לצו הקודם של בית המשפט המחוזי לגילוי. בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובהסכמת המשיב, התייחס בית המשפט לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. הליך התביעה הנגזרת מאפשר לבעלי המניות להגיש תביעות בשם החברה כאשר מנהליה אינם עושים זאת, לעתים קרובות בשל אינטרס אישי או ניגוד עניינים – סוגיה מוכרת בדיני החברות המכונה "הבעיה המייצגת". בעוד שתביעות נגזרות יכולות להגן על האינטרסים של החברה, על בית המשפט לוודא תחילה כי התביעה מיטיבה עם החברה ומוגשת בתום לב. סעיף 198א לחוק מאפשר למבקשים לבקש גילוי מסמכים הן לפני הגשת תביעה נגזרת והן לאחריה לצורך מתן מענה לחסרונות אינפורמטיביים. עם זאת, בקשה זו דורשת "תשתית ראייתית ראשונית" המצדיקה את התועלת הפוטנציאלית של התביעה לחברה. במקרה זה, התמיכה הראייתית הנטענת – המורכבת מהצהרות מהליכים קודמים – לא נמצאה מספיקה כדי להצדיק גילוי, שכן הן לא הצביעו בבירור על פעולות אשראי בלתי אחראיות של הבנק, ולא הוכיחו אי גביית חובות. יתר על כן, מאחר שמונה מנהל מיוחד לנכסי החייב, סביר להניח שתפקיד זה מכסה חקירת כשלים פיננסיים, מה שיהפוך את גילוי המסמכים לפחות קריטי. מאחר שהתשתית הראייתית הנדרשת נעדרה והועלו סוגיות אפשריות של חיסיון, התקבל הערעור, ובכך בוטל הצו הקודם של בית המשפט המחוזי מבלי להטיל הוצאות.