סע"ש 31612-09-19

תקציר

פסק הדין דן במעמדם של 17 תובעים שהובאו לישראל ממדינה אפריקאית ענייה לעבודה בבית אריזה לפירות הדר, במסווה של "מתנדבים". בית המשפט בחן את טיב היחסים בין הצדדים ומצא כי התובעים היו עובדים ולא מתנדבים, שכן הם היו כפופים למרותם של מנהלי בתי האריזה, עבדו במשרה מלאה בליבת הפעילות של העסק, ועבודתם לא הייתה התנדבותית או אידיאולוגית. התובעים הוטעו בנוגע לתנאי העסקתם ועבדו שעות ארוכות ללא שכר או הטבות ראויות. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעות, פריור (חברת בית האריזה) ו-DHPS (החברה שהביאה את התובעים לישראל), הרוויחו כלכלית מעבודתם של התובעים, שכן פריור שילמה תשלום חודשי ל-DHPS עבור כל "מתנדב". בית הדין הגיע למסקנה כי שתי החברות הן מעסיקות משותפות ואינן עומדות בחוק עובדים זרים. משכך, תביעת התובעים התקבלה ברובה. בית המשפט פסק לתובעים הפרשי שכר, פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשות ונזק לא ממוני בסך כולל של 20,341 ש"ח כל אחד, או 17,116 ש"ח לתובעים 5 ו-15, ששכרם החודשי היה גבוה יותר. טענותיהם של ארבעה תובעים נדחו מחוסר ראיות, והתביעה נגד תנועת המושבים, שיזמה את התכנית אך לא העסיקה את התובעים, נדחתה אף היא. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח, והסכומים ישולמו בתוך 30 יום.