ת"א 10389-08-21

תקציר

בית המשפט הכריע בתיק של שימוש בלתי מורשה באדמות מדינה הן למגורים והן למסחר על ידי הנתבעים, שהפעילו סטודיו לכלות ללא רשות. בית המשפט קבע כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים בשיעור של 6% משווי הקרקע, שכן שיעור זה אושר בפסיקה רלוונטית קודמת כאשר מדובר בשימוש בלתי מורשה. דעות המומחים היו חלוקות לגבי השיעור - אחת הציעה 5% - אך בית המשפט דבק בסטנדרט של 6%. באשר לחישוב האגרות, בית המשפט העדיף שיטה המבוססת על השימוש בפועל בקרקע ולא על ייעודה החוקי, והבטיח כי שכר הטרחה ישקף את התועלת שהפיק המשתמש הבלתי מורשה ולא עסקת שוק היפותטית. בית המשפט דחה את הטענות להחרגת רווח יזמי משומת האגרה, וקבע כי רווחים אלה הם חלק מערך הקרקע ומהתועלת הבלתי מורשית שנצברה. טענת הנתבעת לקיזוז הוצאות פיתוח מדמי השימוש נדחתה, שכן עלויות אלו כבר הוחרגו משומת שווי הקרקע, ולא הוצג בסיס חוקי לקיזוז כזה. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכומים בסך של כמה אלפי שקלים עבור השנים השונות בין השנים 2014 ל-2021, תוך הוספת הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, עם קנסות על איחור בתשלום. החלטה זו משקפת גישה מובנית לטיפול בשימוש בלתי מורשה בקרקע, במטרה להבטיח פיצוי הוגן המבוסס על עקרונות עשיית עושר ולא במשפט.