ת"א 4074/02

תקציר

התובע והנתבעים בתיק זה היו מעורבים בסכסוך על מקרקעין. התובע טען כי הנתבעים, אשר טענו כי רכשו את הקרקע מאביה של התובעת, היו בעלים נפקדים שכן הם נמלטו מהארץ. האפוטרופוס והרשם לנכסי נפקדים, שצורף כנתבע, תמכו בעמדת התובע. במהלך המשפט התברר כי הנאשמים ועדיהם לא הביאו לבית המשפט את המסמכים המקוריים הקשורים לתיק, למרות שציינו מספר פעמים כי הם נמצאים ברשותם. נאמר כי המקור נמצא בבתי העדים. הדבר העלה חשדות לגבי אמינות המסמכים והאפשרות של מניפולציות שנעשו על המקור. התובעת ביקשה מבית המשפט לפסול את המסמכים שהגישו הנתבעים. השופטת פתחה בכך שקיבלה את טענות התובע בנוגע להתנהלות הנתבעים ועדים, ומצאה את הסבריהם בלתי עקביים ולא משכנעים. עם זאת, השופטת ציינה כי מטרת התובע לא הייתה לפסול לחלוטין את המסמכים אלא להשפיע על משקלם הראייתי. השופט התייחס ל"כלל הראיות הטובות ביותר", המחייב הצגת מסמכים מקוריים להוכחת תוכנם. בעוד הכלל דרש תחילה פסילה גורפת של מסמכי הנאשמים, השופט ציין כי כלל זה התפתח עם הזמן, כאשר כיום יש לבתי המשפט שיקול דעת לקבל את המסמכים ולייחס להם את המשקל הראוי. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה יש לקבל את ההעתקים, וניתן להתייחס לכל חשש לגבי המקור בעת קביעת משקל הראיות. בירור החברות והרצון להגיע לפסק דין אמיתי הובילו את השופט למסקנה זו. כמו כן פסק השופט על חלוקת הוצאות המשפט, והורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובע בשל התנהלותם הבלתי תקינה. התיק נקבע להמשך הליכים כדי לקבוע את משקל הראיות ולהגיע לפסק דין סופי.