עת"מ 34324-09-13

תקציר

העתירה מערערת על דחיית בקשתו של העותר למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בית המשפט פותח בהכרה בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיב, שר הפנים, בבואו להכריע בבקשות מסוג זה, המגביל את התערבותו של בית המשפט למקרים חריגים של חוסר סבירות או חוסר תקינות פרוצדורלית. טענות העותרים למעמד הומניטרי מבוססות על סיפור חייהם הקשה, מחלתו של העותר (איידס) והטענה כי מרכז חייו בישראל. בית המשפט מוצא כי החלטת המשיב הייתה סבירה, חרף נסיבותיו ומחלתו של העותר. סיפור חייהם, על אף היותו טרגי, אינו מחייב את המשיב להעניק מעמד קבוע ואף זמני. מעמד הזמני שהוענק בעבר לעותר לא חייב את המשיב להאריכו ללא הגבלת זמן, מה גם שהעותר לא הוכיח די הצורך את חומרת מחלתו או את הצורך בטיפול ספציפי בישראל. בנוסף, מרכז חייו של העותר בישראל אינו גורם מכריע. צודק היה המשיב בשקלול אי מילוי התחייבותו של העותר לעזוב את הארץ, הגוברת על השיקולים ההומניטריים במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי ההיבטים הפרוצדורליים של ההחלטה היו ראויים, ודוחה את הטענות כי הוועדה לעניינים הומניטריים התעלמה מראיות או פעלה משיקולים זרים. גם טענותיו של העותר בדבר הפרות פרוצדורליות בפני ועדת ההתנגדויות לא היו מפורטות דיין כדי להצדיק דיון. לבסוף, מאחר שבקשת המעמד של העותרת נסמכה במידה רבה על מעמדה של בת זוגה, בית המשפט לא ראה טעם להורות על שחרורה ממשמורת או להמשיך לדון בבקשתה. כתוצאה מכך, העתירה נדחית, והצו הארעי מבוטל ללא כל הוצאות.