ת"פ 50199-11-17

תקציר

בית המשפט מצא כי קיימת עילה להגשת כתב אישום נגד הנאשם וכי התנהלות התביעה במהלך המשפט הייתה סבירה, ולכן לא התקיימו התנאים לפסיקת פיצויים לפי החלופה הראשונה. החלופה השנייה, המתייחסת לנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, נמצאה כחלה במקרה זה. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לפסוק פיצויים לנתבע במסגרת חלופה זו, תוך התחשבות בגורמים שונים. אלה כללו את סימני השאלה סביב חומר הראיות, זיכויו המלא של הנאשם, הפגיעה הקשה שנגרמה לו במהלך ההליך המשפטי ומצוקתו הנפשית. עם זאת, נשקלו גם הרשעותיו בעבירות הבאות. לנאשם נפסק פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪, שכללו הפסדי שכר בעת מעצרו ועוגמת נפש, וכן 5,850 ₪ שכר טרחת עורך דין. סכום זה היה נמוך מהפיצוי המרבי המותר על פי התקנות הרלוונטיות, בשל הצהרותיו הסותרות של הנתבע בנוגע להעסקתו והרשעותיו לאחר מכן. בית המשפט הדגיש כי פיצוי זה נפסק בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות ואינו כולל נזקים לא ממוניים, אשר בדרך כלל אינם מכוסים תחת סעיף 80 לחוק העונשין.