בש"א 2018/05

תקציר

המבקשת, חברת עיתונים המפרסמת הצעות עבודה במוסף העיתון ובאתר האינטרנט שלה, ביקשה למנוע מהמשיבה לעשות שימוש במודעות דרושים המתפרסמות בעיתון ובאתר האינטרנט של המבקש. המבקשת טענה כי מעשיה של המשיבה פגעו בזכויותיה המבוססות על עשיית עושר ולא במשפט, הפרת זכויות יוצרים וגניבת עין, והביאו לאובדן מוניטין ולנזק כספי פוטנציאלי. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח זכות לסעד זמני. לא היה כל דמיון בין אתרי האינטרנט של המבקש לבין אתרי האינטרנט של המשיב, והמשיבה לא השתמשה במספרי המשרה, דבר שהפחית מסיכויי ההצלחה של תביעת גניבת העין. באשר להפרת זכויות יוצרים, הפרטים בפרסומות היו חסרי מקוריות ויצירתיות, ובמקום זאת היו שייכים למפרסמים. השקעתו של המבקש באיסוף המודעות לא העניקה לו הגנת זכויות יוצרים, והנתונים היוו עובדות ונתונים שלמבקש לא היו זכויות יוצרים עליהם. המבקש גם לא הצליח להראות כי ההעתקה של המשיב מהווה עשיית עושר שלא כדין, מה גם שהמפרסמים כיוונו לקהל רחב, כפי שסיפק אתר האינטרנט של המשיב. יתר על כן, בית המשפט סבר כי המבקש יכול להסתגל לנוכחותן של פלטפורמות מקוונות לצד המדיה המודפסת המסורתית. משכך, מאזן הנוחות לא תמך בהיעתרות לבקשת המבקש לצו מניעה זמני, והיא נדחתה. הוצע לשני הצדדים להסכים לדחות את התביעה ללא הוצאות, בהתחשב בזכות הערעור של המבקש ובעלויות הפוטנציאליות של הליך כזה.