ת"א 20638-07-12

תקציר

מדובר בשתי תביעות שטר חוב שהגיש הבנק התובע כנגד הנתבעים בגין עשרה שיקים בסך כולל של 135,500 ₪ שנמשכו מחשבונו של הנתבע. הנתבעים התנגדו לטענות וטענו כי התובע לא "החזיק כראוי" את שמונת השיקים עליהם חתם הנתבע השני רק כחתימה מוסמכת של הנתבע הראשון. לטענתם, השיקים חסרו את חותמת הנתבע הראשון ולכן אינם שלמים ואינם תקינים על פי מראית עין, וכי התובע פעל בחוסר תום לב בכך שקיבל אותם. בנוסף, טענו הנתבעים כי המרת כל עשרת השיקים לטובת התובע נעשתה במרמה ותוך ניצול לרעה של אמונם, שכן העסקה הבסיסית שלשמה הוצאו השיקים נכשלה. עוד נטען, כי חובו של פלדהיים לתובע כבר נפרע במלואו, לרבות באמצעות גביית סכומים מנכסי פלדהיים והפקדת נאמנות, ולכן התובעת אינה רשאית לגבות את השיקים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי שמונת השיקים עליהם חתם הנתבע השני היו שלמים וראויים על פי מראית עין, וכי התובע החזיק בהם בתום לב שכן נתן עבורם ערך ולא היה מודע לאי סדרים כספיים כלשהם בעת ביצוע העסקה. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר אי תמורה והמרה במרמה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי חובו של פלדהיים לתובע נפרע במלואו, וציין כי נותרו חובות בחשבונו של פלדהיים וכי פיקדון הנאמנות לא הועבר לתובע אלא הוחזק על ידי בא כוח התובע. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת הראשונה לשלם לתובע את מלוא ערכם של עשרת השיקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התביעה נגד הנתבע השני נדחתה, והנתבע הראשון חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.