בש"פ 8602/05

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר שלושה קטינים, שהואשמו בעבירות מין חמורות במתלוננת בת 13, לחלופות מעצר. העבירות כללו סעיפים רבים של אונס בנסיבות מחמירות, חטיפה, מעשה סדום וכליאת שווא, שבוצעו לכאורה בין דצמבר 2003 ליוני 2004. המדינה טענה למעצרם של הקטינים בשל חומרת המעשים ומסוכנותם לציבור. עם זאת, בית המשפט המחוזי, שהכיר בחומרתן של העבירות, הורה לערוך הערכה של הקטינים ובהתבסס על גילם הצעיר ורישומם הנקי קבע כי חלופות מעצר ראויות. בית המשפט ביקש לבחון את האפשרות להזמין חלופות תוך הכרה בהליך המשפט הממושך הצפוי. בית המשפט העליון, לאחר שיקול דעת מעמיק, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי אך שינה את תנאי חלופות המעצר. בית המשפט מצא כי היעדר מקום מגורים הולם לקטינים אינו מצדיק מעצר בית, אך הכיר בכך שהיעדר אפשרות כזו, יחד עם הצורך להשיג את מטרת המעצר, מצדיקים דרך ביניים. לפיכך קבע בית המשפט כי על הקטינים לשהות במעצר בית קפדני, בפיקוח בני משפחה, מבלי לצאת מהבית למעט לצורך טיפול נדרש. החלטה מתוקנת זו נועדה לאזן בין הצורך לנטרל את המסוכנות הנשקפת מהקטינים לבין האינטרס בשחרורם לאלטרנטיבות, בהתחשב בנסיבות הקיצוניות. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות ואת הצורך להגן על הציבור, ובפרט על המתלונן, תוך התחשבות גם בזכויות הקטינים ובנסיבות עניינם.