סע"ש 38273-07-17

תקציר

התובע, תושב השטחים, תבע את הנתבע, חקלאי ממושב נעמה שבבקעת הירדן, על סך 292,426 ₪, בטענה כי קיימים ביניהם יחסי עבודה המזכים את התובע בזכויות עבודה שונות. הנתבע הכחיש את הטענה, וטען כי לא היה קשר כזה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע אכן עבד במשקו של הנתבע ונוצר בו יחסי עבודה. נמצא כי התובע עבד אצל הנתבעת כשכירה מאוקטובר 2013 ועד ינואר 2017, ולא באמצעות קבלן כפי שטענה הנתבעת. בית הדין קבע את זכויותיו של התובע מעבודתו, לרבות הפרשי שכר מינימום בסך 80,394 ש"ח, פדיון חופשה בסך 6,816 ש"ח, דמי הבראה בסך 5,292 ש"ח, 20,447 ש"ח הפרשות לפנסיה, מענק שנתי בסך 4,000 ש"ח, 5,000 ש"ח בגין אי הנפקת תלושי שכר ו-2,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף, חויב הנתבע בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. חשוב מכל, פסיקת בית המשפט קבעה תקדים להכרה ביחסי עבודה במצבים בהם מעסיקים מנסים להתחמק מאחריותם באמצעות טענת דפוסי העסקה מורכבים. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בתי המשפט יסתכלו מעבר לפורמליות אל המציאות בפועל של יחסי העבודה, במיוחד כאשר קיים חוסר איזון כוחות בין הצדדים.