ע"פ 504/76

תקציר

בית המשפט העליון ביטל עונש של ארבע שנות מאסר שנגזר על אדם שהורשע בעבירה על סעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועשקה), התשכ"ג-1963, האוסר על שימוש באיומים כדי לפגוע שלא כדין באדם כדי לגרום לו לעשות דבר מה או להימנע מלעשות דבר. ההרשעה התבססה על עדותו של עד אחד, אבוטבול, שטען כי המערער סחט ממנו סכומי כסף גדולים באמצעות איומים והפחדות. בית המשפט העליון קבע כי עדותו של אבוטבול אינה עקבית ומהימנה, ומטיל ספק בסיפור הסחיטה שלו. עם זאת, הם אישרו את ההרשעה משום שהמערער לא חלק על כך שקיבל כסף מאבוטבול ואיים עליו שיגבה אותו. בית המשפט קבע כי גם אם המערער היה זכאי כדין לכסף, הדרך הפסולה שבה גבה אותו באמצעות איומים מהווה עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני העונשין. עם זאת, בית המשפט העליון הפחית את העונש לשנת מאסר בפועל ולשלוש שנות מאסר על תנאי, מתוך סבר כי העונש המקורי היה חמור מדי בהתבסס על עובדות המקרה. המערער היה אדם פשוט ללא עבר מקצועי של הלוואת כספים או התנהגות אלימה, וחומרת העונש הראשוני לא הייתה מוצדקת. עוד הודגש בפסק הדין כי מהימנותם של עדים אינה כלל מוחלט, ובית הדין לערעורים יכול להתערב כאשר חוסר מהימנותו של עד ברור, כפי שהיה במקרה של אבוטבול.