ת"פ 7877-02-13

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם בגניבה וקבע את אזור הענישה המתאים לפשעו. השופט מקבל את טענת התביעה כי עבירת הנאשם פגעה בסדר הטוב והפרה את אמון לקוחותיו, תוך גרימת נזק חברתי משמעותי. בעוד שרוב המקרים מסוג זה בעבר הסתיימו בענישה מחמירה הכוללת מאסר בפועל, בית המשפט מכיר בכך שלמקרה זה יש נסיבות חריגות. העבירה אינה חמורה ביותר, שכן מדובר באירוע גניבה אחד בלבד שבוצע כנגד שני אחים, שאחד מהם ראה בכך הלוואה. הסכום שנגנב הוא משמעותי, אך הנאשם הודה מיד באשמה, הביע חרטה והתכוון לפצות את הקורבנות. יתר על כן, הקורבנות עצמם לא העידו ולא מסרו הצהרות השפעה על הקורבן, דבר המצביע על כך שהם אינם רואים את הפגיעה כקיצונית. על בסיס שיקולים אלה, נקבע כי העונש ההולם הוא בין שישה חודשי עבודות שירות לשנתיים מאסר. בבואו לגזור את דינו של הנאשם בתחום זה, בית המשפט מביא בחשבון את היעדר עברו הפלילי, הודאתו המיידית וקבלת אחריותו, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות הקשות, לרבות גילו המתקדם ובעיותיו הבריאותיות, הכלכליות והמשפחתיות. באיזון בין כל הגורמים הללו, בית המשפט מציב את עניינו של הנאשם בקצה התחתון של קשת הענישה. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 30,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר במקום הקנס וצו פיצוי בסך 500,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים, שישולם עד ליום 1.1.2017. לנאשם יש זכות לערער על פסק הדין תוך 45 יום.