ת"א 22597-09-13

תקציר

התובעים, שרכב על אופניו, תבעו את המועצה לפיצויים לאחר שנפצע כשנפל מאופניו לכאורה בשל פסי האטה שלא נבנו כראוי בכביש. התובעים טענו כי המועצה התרשלה בבניית פסי ההאטה ותחזוקתם, ולכן יש להטיל עליה אחריות לנזקים. לטענתם, הבליטה חסרה שילוט מתאים, אין בה רווחים לניקוז מים והיא תלולה מדי ללא פתחים צדדיים. בנוסף, הם טענו כי המועצה הפרה את חובתה הסטטוטורית על פי פקודת התעבורה ופקודת העיריות. השופט פסק לטובת המועצה וקבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שפסי ההאטה גרמו לתובע לאבד שליטה על אופניו. עדותו היחידה של עד הראייה נחשבה בלתי אמינה ונדחתה. כמו כן, הדגישה השופטת כי התובעים לא הוכיחו כל רשלנות או פגם מצד המועצה בבניית פסי ההאטה ותחזוקתם. התובעים גם לא הציגו כל חוות דעת או ראיה של מומחה בנוגע לדרישות הבנייה והבטיחות הסטנדרטיות לפסי האטה. לפיכך, טענותיהם כי הבליטה אינה בטיחותית ואינה תקנית נותרו בלתי מבוססות. השופטת גם דחתה את הטענה כי המועצה הפרה חובה סטטוטורית כלשהי, שכן התובעים לא פירטו בתביעתם הוראות דין רלוונטיות. בנוסף, התובעים לא סיפקו כל תשתית עובדתית לטענתם כי המועצה הפרה הוראות כלשהן. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולכן דחתה את התביעה. בהתחשב בפציעתו של התובע ובגילו הצעיר, הורה השופט על הוצאות מתונות, כאשר התובעים שילמו לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 10,000 ₪.