ע"א 107/70

תקציר

המקרה של המועצה המקומית באר יעקב נ' נתן פרמן עסק בסכסוך בין מועצה מקומית לבין בעל מטע פרטי, נתן פרמן. פרמן תבע את המועצה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי בורות הביוב של המועצה הסמוכים לפרדס שלו גרמו נזק לרכושו. לטענתו, הביוב מבורות אלה זורם לאדמתו וגורם נזק ומפחית את תנובת הפרדס. כחצי שנה לאחר הגשת התביעה הגיש פרמן גם בקשה לצו מניעה זמני, וביקש מבית המשפט המחוזי לאסור על המועצה להזרים שפכים לבורות המים הסמוכים עד למתן פסק דין סופי. עם זאת, המועצה טענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בעניין זה, שכן עניינו בשימוש ובהחזקה במקרקעין, המצויים בסמכותו הבלעדית של בית משפט השלום לפי סעיף 28(3) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המועצה ונתן לפרמן צו ארעי, מה שהוביל את המועצה לערער על החלטה זו. בית המשפט העליון פסק לטובת המועצה המקומית באר יעקב, קיבל את הערעור וביטל את החלטות בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע, כי בעוד שהתביעה הראשונית מצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי בשל הנזקים הנטענים העולים על 3,000 לירות, הבקשה לצו מניעה זמני היא עניין נפרד. היא כיוונה עצמה נגד החסימה בשטח המועצה, ולפיכך נפלה בסמכותו של בית משפט השלום בכל הנוגע לשימוש בקרקע. בנוסף, פסקי הדין המצוטטים תמכו אף הם בפרשנות זו של החוקים הרלוונטיים. כתוצאה מכך, בוטלו החלטות בית המשפט המחוזי בתיק המרצה 11957/69, ופרמן חויב בהוצאות המשפט של המועצה הן בבית המשפט העליון והן בבית המשפט המחוזי, בסך 750 ל"י. השופט ברנזון, בהסכמתו עם פסק הדין, הדגיש את חוסר היעילות הנובע מפיצול תביעות לתביעות נפרדות וקיווה שהמחוקק יתייחס לסוגיה זו.