ע"א 5451/16

תקציר

בפסק דין זה הכריע בית המשפט בשני ערעורים הנוגעים להסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט לפשיטת רגל. הערעור הראשון, המכונה הערעור העיקרי, הוגש על ידי נושה (המערער) שהתנגד להסדר. הערעור השני, המכונה הערעור שכנגד, הוגש על ידי שני נושים נוספים (המערערים שכנגד) שהתנגדו אף הם להסדר. החייב והמשיבים האחרים ביקשו לדחות את הערעור שכנגד, בטענה כי אין מדובר בערעור נגדי אמיתי, שכן הוא אינו מתנגד לערעור העיקרי ואינו אלא ניסיון של המערערים שכנגד להשיג יתרון פרוצדורלי. בית המשפט הסכים כי הערעור שכנגד אינו עומד בדרישות הערעור שכנגד, שכן הוא לא כוון נגד המערער אלא נגד החייב, ושני הערעורים כיוונו לאותה תוצאה. עם זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לקבל את בקשתם החלופית של המערערים שכנגד והאריך את המועד להגשת ערעור עיקרי. למרות השיהוי של המערערים שכנגד בהגשת הערעור, החליט בית המשפט שלא לחסום את ניסיונם, מה גם שכבר היה הליך ערעור מתמשך. עם זאת, בית המשפט הורה להם לשלם הוצאות גבוהות יותר לחייב כדי לפצות על החסרונות הפרוצדורליים שנגרמו עקב הגשתם המאוחרת. כתוצאה מכך, הערעור שכנגד נמחק מהרישומים, ולמערערים שכנגד ניתנה ארכה עד ליום 17.1.2017 להגיש את ערעורם, תוך הוצאות נוספות שנפסקו נגדם. ההחלטה קבעה גם לוח זמנים להגשת סיכומים ותשובות מכל הצדדים המעורבים בשני הערעורים, במטרה שלא לדחות את מועד הדיון שנקבע. פסק דין זה מדגיש את אופיים המצומצם של ערעורי השכנגד ואת הצורך בהתנגדות אמיתית בין המערער לבין המערער שכנגד. היא גם מדגישה את נכונותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור בנסיבות מסוימות, תוך הטלת הוצאות מתאימות למניעת ניצול לרעה של מערכת המשפט.