ת"ד 2058-07-20

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תאונת דרכים שבה נפצעה הולכת רגל, גב' יהודית ליבר, בעת שחצתה את הכביש במעבר חצייה. הנאשם, נהג הרכב המעורב, הואשם באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה, נהיגה רשלנית המובילה לפציעה ונהיגה ללא ביטוח תקף. השופט בחן בקפידה את הראיות ואת עדויות העדים, ובסופו של דבר פסק לטובת הנאשם מחמת ספק סביר. המחלוקת המרכזית הייתה האם הולך הרגל חצה את הכביש בתוך מעבר החצייה או מטר או שניים אחריו, הבחנה חשובה שכן היא קובעת את חובת הזהירות שחב הנתבע כלפי הולך הרגל. גב' ליבר העידה כי חצתה במעבר חצייה, טענה שנתמכת על ידי השופט כאמינה ומשכנעת. מנגד, טען הנאשם כי הולך הרגל חצה את הכביש בנקודה שלאחר מעבר החצייה. למרות שמצאה את גרסתה של גב' ליבר משכנעת יותר, ציינה השופטת כי מיקומו המדויק של המעבר לא היה מכריע, שכן חובת הזהירות של הנתבעת השתרעה על "אזור מעבר החצייה", שיכול לכלול מטרים ספורים לפני ואחרי מעבר החצייה המסומן. נקודת המחלוקת השנייה הייתה האם היה מגע פיזי בין רכבו של הנאשם לבין הולך הרגל. גב' ליבר עמדה על כך שהרכב פגע בה, ואילו הנאשם הכחיש זאת וטען כי היא נפלה לאחר שנבהלה מרכבו. השופט, שזיכה את עדותה של גב' ליבר, קבע כי הרכב אכן יצר עמה קשר. עם זאת, גם אם השופט היה מקבל את גרסת הנאשם, הוא הדגיש כי התוצאה תישאר ללא שינוי, שכן עדיין ניתן לקשור סיבתית בין נפילתו של הולך הרגל למעשיו של הנאשם. במעבר לסוגיה המרכזית של רשלנות הנאשם, ניתח השופט בהרחבה את הראיות ואת היעדרן. הוא הגיע למסקנה כי מספר פרטים קריטיים סביב התאונה נותרו בלתי מוגדרים, ובהם מהירות הרכב, קצב חציית הולך הרגל, נקודת הפגיעה והזמן שלקח לאירועים להתפתח. השופט ציין את היעדרם של ממצאים אובייקטיביים, והסתמך במקום זאת על התיאורים הסובייקטיביים של הצדדים המעורבים, שהיו סותרים. באופן משמעותי, השופט הדגיש כשלים חקירתיים שפגעו בקביעת עובדות מפתח. כשלים אלה, לרבות היעדר בדיקה בזמן אמת של זירת התאונה והיעדר שחזור, נחשבו כבעלי השפעה מזיקה על יכולתה של ההגנה להציג טיעון איתן וערערו על יכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת. בהיעדר ראיות משכנעות להוכחת רשלנותו של הנאשם מעבר לספק סביר, זיכה אותו השופט מהאישומים של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה ונהיגה רשלנית הגורמת לחבלה. עם זאת, השופט הרשיע את הנאשם בסעיף האישום הקל יותר של נהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה בה הודה. החלטה זו הושפעה מהספק הסביר שנבע מהיעדר ראיות מספיקות ומליקויים בחקירה. לסיכום, הדגישה השופטת כי אין לפרש זיכוי זה כפוטר נהגים מאחריותם כלפי הולכי רגל במעברי חצייה. כל מקרה, הדגיש, צריך להיבחן לגופו על פי נסיבותיו הייחודיות.