ת"א 65068-07-18

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב סכסוך מקרקעין בין תובע לנתבע. התובעים טענו כי זכותם בקרקע נבעה מעסקה עם אביהם משנת 1983, ואילו הנתבע טען כי רכשו את הקרקע מאחיו של התובע בשנת 2006. שני הצדדים הסתמכו על הסכמים ישנים, כאשר התובעת השתמשה גם בזכויות ירושה. עם זאת, ההסכמים לא נרשמו, מה שהוביל את השופט למסקנה כי לא ניתן להכריע בתיק על בסיסם. במקום זאת, בחן השופט את התנהלות שני הצדדים לאורך השנים. הנתבע פעל בעקביות כבעלים של הקרקע במשך למעלה מעשור, פיתח וגידר את השטח, בעוד התובע לא מחה ולא ניסה לעצור אותם. הסבריו של התובע לפסיביות שלהם לא היו משכנעים. יתר על כן, טענותיו וטיעוניו הבלתי עקביים של התובע בהקשרים משפטיים שונים פגעו באמינותם. מנגד, השופט מצא את גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. לפיכך, קבעה השופטת כי לנתבעת זכויות חוזיות במקרקעין ודחתה את תביעת התובע. מאחר שהתיק התמקד בזכויות במקרקעין ולא היו די ראיות לגבי בית התובע, השופט לא הורה על הריסת הבית כפי שביקש הנתבע. תחת זאת, חויב התובע לשאת בהוצאות הנתבעת, בסך 30,000 ₪. השופטת הדגישה כי הזכויות המדוברות אינן זכויות במקרקעין, ולכן המקרה אינו נופל תחת חוק המקרקעין או ההגנות הנלוות אליו. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, מה שהוביל לדחיית תביעתו ותביעתו שכנגד.