ע"א 55592-06-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למסירת כתב ערעור לעורכי דינו של המשיב, אשר ייצגו את המשיב בהליך קודם בבית משפט קמא. השאלה המרכזית הייתה האם מסירה זו מהווה המצאה כדין, קרי, האם עורכי הדין היו מוסמכים לקבל מסמכי בית משפט מטעם המשיב. המשיב, בעל דין זר, לא מסר כתובת חוקית למסירה והעניק לעורכי הדין ייפוי כוח רחב להליכים בבית משפט קמא. לאחר שפרש את התקנות הרלוונטיות ובחן את מסמך ייפוי הכוח, הגיע בית המשפט למסקנה כי עורכי הדין אכן מוסמכים לקבל את כתב הערעור מטעם המשיב. הקביעה התבססה על אופיו הרחב והמקיף של ייפוי הכוח, אשר הסמיך את עורכי הדין לנקוט בכל פעולה בשם המשיב בהליך בבית משפט קמא ובכל העניינים הנלווים אליו. זאת ועוד, התנהלות המשיב באי מסירת כתובת ושימוש בכתובת משרד עורכי הדין לצורך מסירת מסמכי בית המשפט, לצד שיתוף הפעולה של עורכי הדין, הצביעו על כוונה לשבש את הליך המסירה ועלו כדי ניצול לרעה של הליכים משפטיים. בית המשפט הדגיש כי על עורכי דין המייצגים לקוח בעניין וברשותם ייפוי כוח רחב חלה חובת נאמנות להודיע ללקוחותיהם על כל ערעור המוגש נגדם. במקרה דנן, יחסי הנאמנות של עורכי הדין עם המשיב וחובתם להודיע לו על הערעור הביאו לכך שמסירת כתב הערעור אליהם הייתה כדין. בנוסף, ההנחיות בתקנות סדר הדין האזרחי מדגישות פעולה בתום לב ובהגינות פרוצדורלית. ניסיונו של המשיב להתחמק מהחוק בכך שלא מסר כתובת תקפה חיזק את הקביעה כי המסירה הייתה כדין. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שהדגישו את החשיבות של צמצום היקף המגבלות על ייפוי כוח לקבלת מסמכי בית משפט, כדי למנוע ניצול לרעה והתחמקות מהחוק. לבסוף, צוין בפסק הדין כי עורכי דינו של המשיב ייצגו אותו בדיוק בעניין נשוא הערעור הנדון, והצדיקו עוד יותר את חוקיות ההמצאה. משכך, הבקשה התקבלה, וכתב הערעור נקבע כאילו נמסר למשיב כדין. עם זאת, בשל התמהמהותה של המערערת בבירור סוגיית ההמצאה, לא הוטלו הוצאות.