המ"ש 5509-06-24

תקציר

פסק דין זה מתייחס אך ורק לדו"ח מס' 90527340740. הדו"ח הוגש נגד מבקש שנטען כי חרג מהמהירות המותרת. המבקשת טענה כי העבירה בוצעה על ידי בנה, שהיה הנהג בפועל, וביקשה להעביר את הדו"ח על שמו. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה. ההחלטה התבססה על מספר גורמים: ראשית, הדו"ח כבר שולם, מה שלפי חוק סדר הדין הפלילי נחשב להודאה באשמה. שנית, חל שיהוי בלתי מוצדק בהגשת הבקשה, שכן היא הוגשה חמישה חודשים לאחר תשלום הדו"ח. בנוסף, טענתה של המבקשת כי בנה הוא הנהג לא נתמכה די הצורך בראיות. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיון, בקובעו כי הארכת מועדים אינה צריכה להיות עניין שבשגרה, וכי האינטרס הציבורי בקיום מועדים פרוצדורליים גובר על הנסיבות הפרטניות. לפיכך, הבקשה למשפט חוזר נדחתה. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה.