ערר 1090/23

תקציר

פסק הדין מקבל את ערר התושבים ואת ערעור המועצה לשימור אתרים, תוך שהוא מקבל עקרונית גם את עמדת מבקש ההיתר לפיה החלטת הוועדה המקומית נעדרה הנמקה ראויה. ועדת הערר מצאה כי החלטת הוועדה המקומית להפחית את אחוזי הבנייה לא התבססה על בדיקה עובדתית מלאה של התוצר התכנוני. בנוסף, אישור הבקשה להיתר נעשה ללא דיון מהותי במימוש תכניות חיזוק בכפר ההיסטורי מנהאת. הוועדה קבעה כי החלטת הוועדה המקומית אינה שלמה וראויה משום שהתקבלה ללא מדיניות שימור ראויה לכפר וללא קביעה מנומקת לגבי מאפייני הבנייה צמודת הקרקע. כמו כן, ההחלטה לאשר את הבנייה המוצעת חרגה באופן משמעותי מהוראות תכנית הבנייה הסטטוטורית החלה על הקרקע. חריגה זו התרחשה מבלי שניתנה הדעת למדיניות השימור המתאימה או להשפעת הבנייה על הכפר ההיסטורי. הוועדה ציינה כי הימנעותה של הוועדה המקומית מנמקה את החלטתה, לצד ההפחתה המשמעותית באחוזי הבנייה, מחייבים בקשה חדשה, הודעה לציבור ודיון בהתנגדויות. יישום חדש זה צריך לקחת בחשבון גם את ההערות והמדיניות של מתכנן המחוז. ועדת הערר הדגישה את חשיבותו ההיסטורית והסביבתית של הכפר מנהאת ואת הצורך לשמור על אופיו הייחודי. היא דחתה את טענת מבקש ההיתר בדבר היעדר זכויות עמידה של התושבים השכנים, ואפשרה להם להתנגד לפרויקטים מסוג זה. הוועדה הגיעה למסקנה כי אין הצדקה לקדם בקשה לבנייה כה רוויה בכפר ההיסטורי. עם זאת, אם מבקש ההיתר מעוניין להגיש תכנית חלופית בהיקף בנייה מצומצם, על הוועדה המקומית לבחון אותה תוך שקילת מכלול המידע העובדתי הרלוונטי ומדיניות מהנדס העיר. ההחלטה מחייבת כי כל בקשה מתוקנת תיבחן על ידי מתכנן המחוז ומדגישה כי החלטה זו אינה מבטאת כל עמדה ביחס לבנייה הנוכחית או למדיניות מהנדס העיר. לבסוף, פסק הדין אינו מקצה הוצאות, והבקשה המתוקנת נדרשת לדיון.