ת"א 31253-04-14

תקציר

התובע, דייר בבניין משותף, תבע את הוועד המנהל של הבניין, מספר חברי ועד וטכנאי מעליות בגין מטרד רעש מהמעלית בבניין, אשר פגע לכאורה באיכות חייו ובשגרת יומו. התובע טען כי הנתבעים התרשלו בחובתם לתחזק את המעלית ולא נקטו זהירות סבירה וגרמו לו נזק ממוני ולא ממוני. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. באופן ספציפי, השופט מצא כי חוות דעת המומחה שהציג התובע בנוגע לרמות רעש חריגות לא נערכו בהתאם לתקנות הנדרשות, ולכן לא ניתן לקבל אותן כראיה. כמו כן, התובע לא הוכיח את הגורמים לרעש, ואף לא הוכיח כי הנתבעים התרשלו בטיפול במעלית. עוד קבעה השופטת כי מטרד הרעש לא היה רציף לאורך התקופה הנטענת על ידי התובעת, וכי חלק גדול מהתביעה נדחה על פי חוק בשל השיהוי המופרז של התובע בהגשת התביעה. בנוסף, השופט מתח ביקורת על התנהלותו של התובע לאורך המשפט, וציין כי הוא בזבז זמן שיפוטי על ידי הגשת ראיות מוגזמות ולא רלוונטיות, והתבטא באופן בלתי הולם בהגשותיו בכתב. כתוצאה מכך, השופט הורה לתובע לשלם פיצוי מינימלי לנתבעים בגין שכר טרחתם, בנוסף לדחיית תביעתו.