ת"א 67421-12-18

תקציר

המחלוקת בין התובעים, בעלי הדירות, לבין הנתבעת, חברה יזמית, נסובה סביב איחור בביצוע עבודות שיפוץ שהוסכם עליהן בחוזה. המחלוקת הפרשנית נוגעת למועדים של אבני דרך שונות המפורטות בלוח הזמנים לביצוע הפרויקט, לרבות חתימת ההסכם, הוצאת היתר בניה, תחילת וסיום עבודת הבעלים וסיום הפרויקט. המחלוקת העובדתית נוגעת לתאריכים בפועל של אבני דרך אלה. בית המשפט מקבל את טענת הנתבעת כי ההסכם נחתם ביום 5.3.2014. באשר להיתר הבנייה, בית המשפט קובע כי ההיתר ניתן ביום 2.11.2016 או ביום 1.11.2016 ולא במועד הנתבעים 14.3.2017. כתוצאה מכך, הנתבעת הייתה אמורה להתחיל את עבודת הבעלים עד ליום 16.12.2016 ולהשלימה עד ליום 16.6.2018. בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים כי עבודת הבעלים הושלמה ביום 1.3.2018, ומוצא את טענתם מגמתית ומתחמקת. היא קובעת כי מועד סיום עבודת הבעלים הינו 3.8.2020, מועד הוצאת טופס 4, אישור נדרש לאכלוס. בית המשפט מפרש את ההסכם כמחייב את השלמת הפרויקט, לרבות עבודת הבעלים ובניית דירות היזם, להתבצע בתוך חמישה חודשים מסיום עבודת הבעלים. עוד נקבע כי חובת תשלום דמי השכירות חלה עד להנפקת טופס 4. לפיכך, הנתבע חויב בתשלום דמי שכירות לתקופה שבין מרץ לדצמבר 2018. לתובעים נפסק פיצוי בגין האיחור במסירת עבודות הבעלים, המחושב בסך 148,866 ₪; שכר דירה לעשרה חודשים בסך 36,586 שקל; 4,983 שקל בגין נזקים לדירתם; ו-15,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בסך הכל נפסקו לתובעים 205,435 ₪. בנוסף, הנתבעים נדרשים לשלם 30,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין ואת חלקם של התובעים בשכר המומחה מטעם בית המשפט, בצירוף אגרת בית המשפט, בתוספת ריבית. הסכומים ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים, תוך ערבות אישית של עד 240,000 ₪ בגין חיובי הנאשם. פסק הדין יינתן לשני הצדדים על ידי המזכירות.