ת"א 464-07-12

תקציר

השופט משה בר-עם קבע כי יש לדחות את טענות התובעים. התובעים, שתבעו פיצויים מהמדינה בגין הפקעת הקרקע, לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת תביעתם לזכויות סל במקרקעין טרם חתימת ההסכם. הראיה העיקרית של התובעים, צו לרישום ראשון של המקרקעין על שם הסב, אף שהייתה תקפה, לא היוותה כשלעצמה ראיה חותכת לתכולת המקרקעין. זאת ועוד, השיהוי הממושך בביצוע הצו, לצד התנהלות פרוצדורלית כגון הימנעות מחקירת עדי מפתח, הפחיתו ממשקלן של הראיות שהוצגו. עוד קבע השופט כי המדינה מילאה את חובתה לבחון את טענת התובעים וזכותה לנקוט עמדה שונה בעניין, מה גם שהצו לא בוצע והנסיבות השתנו. עדויות עדי התביעה הותירו רושם רע, כאשר פרטים מרכזיים נותרו לא ברורים או לא מוסברים, ואי זימון מספר עדים רלוונטיים להעיד פעל לרעתם. ככלל, השופט לא השתכנע מגרסת התובעים לאירועים וסבר כי טענות המדינה מקובלות יותר. לפיכך נדחו התביעות, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות המדינה ביחד ולחוד בסך של 75,000 ₪.