ד"מ 11311-03-14

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקיו לפיצוי כספי בגין מספר הפרות של דיני העבודה, לרבות אי תשלום שעות נוספות, דמי חגים והבראה ופיצויי פיטורים. הנתבעת הראשונה הייתה החברה בה עבד התובע, והנתבעים השני והשלישי היו בעלי המניות של החברה, אשר נתבעו בגין חובות החברה מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. השופטים פסקו לטובת התובע ופסקו לו סכום ברוטו של 26,900 ₪ שישולם על ידי הנתבעת הראשונה, החברה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. סכום זה כלל פיצויי פיטורים שחושבו על בסיס שכרו השעתי של התובע כפול שעות העבודה המלאות (186 שעות) על פני 18 חודשי עבודה; דמי הודעה מוקדמת; פדיון ימי חופשה המחושבים לפי 25 ש"ח לשעה ו-8 שעות ליום עבור 18 ימי חופשה; דמי הבראה למשך 7.5 ימים; דמי חג עבור 13.5 ימים; החלפת הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% מהשכר הקובע; תשלום שעות נוספות עבור 114 שעות ב-25 שקל לשעה; השכר לחודש פברואר 2014; ונזקים כספיים אחרים. השופטים דחו את התביעה נגד הנתבע השני, מר בסול, מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות למעורבותו בהעסקתה של התובעת. עוד הבהירו השופטים כי חבות החברה מוגבלת לסכום הנקוב בפסק הדין, ואינה כוללת כל פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר, שכן לא מדובר בפעולה מכוונת מצד החברה. יתר על כן, הסכום שנפסק לתובע כיסה את התביעות הכספיות כנגד הנתבע השלישי, מר בילאל, אשר הפסיד בעבר בפסק דין כברירת מחדל, ולכן התובע לא יכול היה לגבות תשלומים משני הנתבעים. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, למעט הנתבע הראשון שחויב לשלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪, גם כן תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. השופטים סיכמו והדגישו כי בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות דפוס העסקה המורכב ושיקולי המדיניות המשפטית, פסק דינם נועד להבטיח את אכיפת זכויותיו המגינות של התובעת בדיני העבודה.