ע"פ 752/06

תקציר

הערעור מערער על פסק דין שהרשיע את המערער באונס קטינה בנסיבות מחמירות. רוב השופטים הרשיעו את המערער על סמך זיהוי הקורבן אותו, ומצאו את עדותה אמינה ואת הזיהוי אמין מעבר לכל ספק סביר. הרוב שקל גם ראיות מפלילות אחרות, לרבות אמירותיו המחשידות של המערער ואליבי שלא הוכח. אחד השופטים חלק על כך, וטען כי הזיהוי אינו אמין דיו. הראיות הורכבו משני חלקים עיקריים: גרסתה של המתלוננת, לרבות זיהויה של המערערת, וראיות המערער, לרבות גרסתו לאירועים, האליבי שלו ואמירות מפלילות שאמר. בית המשפט מצא את גרסתה של הקורבן אמינה וקבע כי התנאים בעת התקיפה אפשרו לה לראות ולזהות את התוקף. הביקור בזירה אישר כי ניתן היה לראות את פניו של התוקף וכי תיאורו של הקורבן את תנאי התאורה היה מדויק. בית המשפט קיבל גם את טענת המתלוננת כי רצתה לראות את פניו של התוקף וכי די היה בה פרק זמן קצר של תצפית כדי לעשות כן. באשר להליך הזיהוי, בית המשפט הכיר בכך שלא מסדר הצילום ולא המסדר החי התנהלו בצורה מושלמת, אך לא מצא פגמים מהותיים שיש בהם כדי לפגוע במשקלם. ודאותה של הנפגעת במהלך מסדרי הזיהוי ואמינותה תמכו באמינות הזיהוי. גם הצהרתו של המערער כי "לא אנס אף קטינה" לפני שידע את גילה של הקורבן, עדותו המבלבלת והלא מהימנה ואמירותיו המפלילות בעת ביקור במקום נחשבו כראיה נגדו. בית המשפט הגיע למסקנה כי די בראיות, ובפרט בזיהוי הקורבן ובאמירותיו המפלילות של המערער, כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. הרוב דחה את הערעור, ואישר את ההרשעה והעונש של שש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. השופטת ביניש והשופט ג'ובראן הסכימו עם החלטה זו.