רע"א 41401-03-24

תקציר

פסק דין זה סובב סביב משיב אשר הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר תאונה לכאורה ביום 2.12.2015 בה נגרמו להם נזקים. המבקשת ביקשה לדחות את התביעה בנימוק שהיא חסומה על פי חוק, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. עם זאת, המשיב טען כי הפגיעה לא נראתה לעין באופן מיידי ואובחנה רק במאי 2016, ולכן התביעה שהוגשה בדצמבר 2022 הייתה בתוך תקופת ההתיישנות של 10 שנים. בית משפט קמא הסכים עם טענת המשיב ודחה את בקשת המבקש לדחייה על הסף, בנימוק של צורך בחקירה נוספת. עוד נפסק כי על המבקשת לשאת בהוצאות המומחים הרפואיים של המשיב בשל חסרונותיהם הכלכליים. המבקש ערער על החלטה זו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה הצדקה להתערב. ערכאת הערעור הדגישה את זכותו החוקתית של המשיב לעשיית צדק ואת שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים. זאת ועוד, הטלת שכר טרחת מומחה על המבקש נתפסה כסבירה, מה גם שהמשיבה נקלעה לקשיים כלכליים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב. החלטה זו מבטיחה את זכותו של המשיב ליומו בבית המשפט ומשקפת את מחויבותה של מערכת המשפט לקיים שימוע הוגן תוך הכרה בהשלכות הכספיות של ההתדיינות המשפטית.