רע"א 2041/03

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למקרה בו המשיבה הוציאה למבקשת שיק על סך 94,000 ₪, אשר נלקח ממנה ללא ידיעתה על ידי נכדה. כאשר נודע למשיבה על כך, היא ניסתה להחזיר את החוב מנכדה, אך מאוחר יותר נודע לה כי אין בכוונתו לפרוע אותו. לאחר מכן עמדה המשיבה בפני דילמה פרוצדורלית, שהובילה אותה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה מאוחרת להארכה להגשת התנגדות. הערכאות הנמוכות פסקו לטובת המשיבה וקיבלו את הסברה לשיהוי כסביר, בשל קרבתה הקרובה והאמון בנכדה, כמו גם בשל הסכום הניכר של השיק. על החלטה זו ערער המבקש עד לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה על הסף את בקשת רשות הערעור. טענות המבקש, שהתמקדו בטענה כי שיהוי המשיב גובל בסיוע פלילי, נדחו על ידי הערכאות הנמוכות יותר על יסוד נסיבותיו הספציפיות של המקרה. השיהוי של המשיבה בהגשת התנגדות נמצא מוצדק, והגנת הזיוף שלה הוכרה כראויה לדיון. ככלל, פסק הדין מחזק את התפיסה כי הצדק צריך לגבור על ההיבטים הטכניים הפרוצדורליים, במיוחד כאשר מוצגת הגנה מהותית.