ת"א 4561-12-16

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהוגשה על ידי תובע שנפגע בשתי תאונות דרכים. המחלוקת בין התובע לבין הנתבעת, שהיא מבטחת הרכב המעורב בתאונה הראשונה, נסובה סביב היקף הנזק שנגרם לתובע. התביעה כללה בתחילה את שתי התאונות, אך בהמשך התפשרה בגין התאונה השנייה, והתמקדה אך ורק בתאונה הראשונה. המומחה האורתופדי שמונה על ידי בית המשפט סבר כי לתובעת נכות רפואית כוללת של 3.72% מהתאונה הראשונה, וחילקה אותה שווה בשווה בין נכויות בעמוד השדרה הצווארי והמותני. עם זאת, בית המשפט התערב בחוות הדעת המשלימה של המומחה בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונות לבין פריצת הדיסק שאובחנה על ידי התובע בשנת 2017 והניתוח שלאחריה, ולא מצא הוכחה מספקת לקשר. בית המשפט דחה גם את המלצת המומחה לנכות 1% משיעור הנכות בשל אירוע קודם בשנת 2009, שכן לא היה תיעוד רפואי התומך בכך. בהסכמת המומחה הנוירולוגי, בית המשפט לא מצא לתובע נכות בתחום זה. באשר לנכות תפקודית, בית המשפט קיבל את הערכת המומחה האורתופדי בשיעור של 3.72%, שהוא גם שיעור הנזק הלא ממוני. התובע תבע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, אך בית המשפט דחה את התביעה, בנימוק של חוסר ראיות. בית המשפט פסק לתובע 86,253 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי וירידה בכושר ההשתכרות, בהתחשב באופי המתון של פציעותיו של התובע ובהשפעתן הפוטנציאלית על עבודתו בעתיד. כמו כן נפסקו לתובע 5,000 ₪ עבור סיוע מצדדים שלישיים ו-4,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. לסיכום, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 102,407 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות, בתוך 30 יום. זכות הערעור של התובע לבית המשפט המחוזי מרכז נשמרה למשך 60 יום, וניתן היה לפרסם את פסק הדין מבלי לכלול את פרטיו המזהים של התובע.