רע"פ 9157/20

תקציר

בקשת רשות הערעור, המכונה "גלגול שלישי", נבחנה ביסודיות ונדחתה בסופו של דבר, שכן היא לא עמדה בקריטריונים של מקרים חריגים המצדיקים ערעור. מקרים אלה כרוכים בדרך כלל בשאלות בעלות עניין משפטי או ציבורי משמעותי מעבר לצדדים המעורבים, או חשש לעיוות דין משמעותי. עניינו של המבקש התמקד בעיקר בקובלנות אישיות ולא בהצגת שאלה בעלת חשיבות משפטית רחבה יותר. מסקנתו של בית משפט השלום כי המבקש השתמש באקונומיקה נתמכה בראיות נסיבתיות, כגון עדויות המצביעות על כך שהמתלונן נכווה, הריח כלור והבחין בכתמים קלים על בגדים. ראיות אלה נמצאו מספיקות כדי לבסס את אשמתו של המבקש, ובית המשפט לא מצא סיבה משכנעת להתערב בממצאים עובדתיים אלה בערעור שלישי. עוד נקבע בממצאים כי עבירת האיומים אינה מחייבת הוכחת הצלחת האיום, בניגוד לטענת המבקש כי איש באירוע לא חש מאוים. בית המשפט מצא כי למבקש הייתה כוונה נדרשת במהלך האירוע הראשון, כפי שנקבע במעשיו לאחר מכן. בנוסף, הערכה פסיכיאטרית אישרה את כשירותו של המבקש לעמוד לדין, ומצבו הנפשי נלקח בחשבון כראוי במהלך גזר הדין, מה שהציב אותו ברף התחתון של טווח הענישה. בית המשפט לא ראה כל חריגה מנוהלי הענישה המקובלים, ובהיעדר טיעון ממשי המצביע על מדיניות ענישה בלתי צודקת, נדחתה הבקשה לערעור נוסף. ההחלטה מדגישה את הדרישות המחמירות לדיון חוזר בערעורים מסוג זה ומאשרת את פסק הדין וגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר.