ע"א 5666/14

תקציר

תאונה מצערת אירעה כאשר ילד, המשיב מס' 1, כבן שנה ו-9 חודשים, נפל לתוך בור מים ברכושו של המערער הגובל בחצר משפחתו. כתוצאה מהאירוע נגרמו לילד נכויות קשות והוא הגיש תביעת נזיקין נגד המועצה המקומית, קבלן והמערער. בית משפט קמא מצא כי הן המערערת והן המועצה המקומית היו מודעות לסכנה הנשקפת מהבור אך לא נקטו אמצעי זהירות נאותים. הגדר הישנה בין הנכסים הוחלפה בחדשה, ולא הוכח כי הילד חצה גדר חדשה זו. בית המשפט קבע, כי היה על המערער, כבעל הקרקע, לנקוט אמצעי זהירות רבים יותר, מה גם שהיה מודע לסכנה, ולהטיל עליו אחריות של 75%. על המועצה המקומית הוטלה אחריות של 25% בגין כישלונה למנוע את הסיכון. המערער ערער, אך הערעור נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי אשמתו המוסרית של המערער גדולה מזו של המועצה. גם העתירה הנגדית של המועצה המקומית נדחתה, וחלוקת הנזק נותרה ללא הפרעה. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי המערערת נשאה באחריות העיקרית כיוצרת הסיכון, בעוד המועצה הייתה בעמדת אחריות משנית.