ע"ע 60/10

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור, ומאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין יחסי עובד מעביד בענף הסיעוד. בית הדין שמר על הפסיקה הראשונית, וקבע כי זהות המעסיק נקבעת על ידי בחינה מהותית של כל הנסיבות ולא על ידי הגדרות מפלגתיות. בית המשפט התייחס לפס"ד בירגר, ממנו עולה כי כאשר עובד עובד אצל מישהו מבני ביתו, קיימת חזקה כי מקבל הטיפול הוא המעביד. ניתן לסתור זאת אם גורם אחר מנהל באופן פעיל את פרטי ההעסקה בנפרד. במקרה זה נקבע כי מרגריט, עבורה ניתן הטיפול הסיעודי, הייתה המעסיקה, למרות שבנה יוסי סייע בתשלומים והיה מעורב יותר בשל הקרבה ביניהם. מעורבותם של הילדים נתפסה כסיוע משפחתי ולא כעדות להיותם מעסיקים משותפים. פרשנות זו נתמכה בכך שמרגריט שילמה ממשאביה, גם כאשר נעזרה ביוסי. טענות המערערת לא ביססו די הצורך יחסי עובד-מעביד עם הילדים; בית המשפט גם לא מצא ראיות לכוונת הוצאת דיבה נגד המערער. טענות נוספות בדבר ביצוע עבודות בביתם של יוסי וויקי נדחו עובדתית. הערעור נדחה, מבלי שנפסקו הוצאות בשל אי הופעתם של המשיבים, ובכך חיזק את הבדיקות המפורטות שערך בית המשפט המחוזי ויישר קו עם פסקי דין קודמים, כגון בעניין בירגר.