ס"ע 14146-05-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה מטפלת זרה, התובעת, נגד שני נתבעים: הקשישה המטופלת בה טיפלה, ובנה של המטופלת שניהל את ענייני אמו. התובע עבד אצל הנתבעים כ-18 חודשים. פסק הדין קובע תחילה את זהות מעסיקו של התובע. מסקנה היא כי לתובעת היו שני מעסיקים במקביל: מסר סיעוד ורווחה בע"מ, אשר שילמו לתובע עבור שעות הסיעוד שמומנו על ידי המוסד לביטוח לאומי והקרן לניצולי שואה, והמטופל הקשיש, שהעסיק את התובע עבור יתרת שעות העבודה. לאחר מכן, בית המשפט מחליט האם בנו של החולה, הנתבע 2, צריך להיחשב כמעסיק משותף. מסקנת בית המשפט היא כי הוא אכן היה מעסיק משותף, שכן מעורבותו בקביעת תנאי העבודה של התובעת חרגה מעבר לפיקוח גרידא. הייתה לו שליטה מוחלטת על תשלום משכורתו של התובע והוא השתמש בכסף לצרכיו האישיים. באשר לנסיבות עזיבתה של התובעת, בית המשפט מוצא כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה. במקום זאת, הראיות מצביעות על כך שהיא התפטרה. עם זאת, מאחר שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, בית הדין דוחה את תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בית המשפט מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,926 ₪, שהם צ'ק פיטורים ממסר שלטענת התובעת מעולם לא קיבלה. בנוסף, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום, שכן ניכר כי התובע עבד במשרה מלאה אך לא שולם לו שכר מינימום. בית המשפט חישב את ההפרשים הללו בסכום של 22,505 שקל. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע 780 ₪ דמי הבראה ו-2,220 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. התובעת טענה כי הנתבעים לא שילמו לה בגין זכאויות אלה עם עזיבתה. הנתבעים לא הביאו ראיות סותרות, ובית המשפט מצא כי לא ניהלו רישום נאות של ימי החופשה של התובעת, כנדרש בחוק. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 28,431 ₪, כולל הסכומים האמורים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד התביעה. כמו כן נדרשים הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. לצדדים הזכות לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.