ע"פ 32507-03-10

תקציר

עורך דין, שביצע מספר סעיפים של הונאה הקשורים למקצועו, ביקש לבטל את הרשעתו על בסיס נסיבות אישיות. הוא הודה באשמה, במסגרת הסדר טיעון, בחמישה סעיפים של קבלת כספים במרמה מלקוחות, תוך ניצול מעמדו כעורך דין והצגת מצג שווא של סכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. בית משפט קמא הרשיע אותו וגזר עליו ארבעה חודשי עבודות שירות ועשרה חודשי מאסר על תנאי. המערער טען כי ההרשעה תפגע בפרנסתו שכן לשכת עורכי הדין עלולה לשלול את רישיון עריכת הדין שלו, וכי העבירות בוצעו לפני כעשור והוא כבר פיצה את הקורבנות. עם זאת, השופטים, בהחלטה פה אחד, דחו את הערעור תוך הדגשת חומרת העבירות, אופיין השיטתי והפגיעה באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. הם קבעו כי בית משפט קמא איזן נכונה בין כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות אינטרס ציבורי, נסיבות אישיות והצורך בהרתעה, וכי הימנעות מהרשעה תעביר מסר שגוי. השופטים הדגישו כי עורכי הדין אינם נהנים מחסינות מפני הרשעה ואישרו את ההרשעה ואת גזר הדין.