ה"פ 14562-02-13

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי פינוי. המבקשים לא הציגו טיעון משכנע לכאורה, דבר המעורר ספק רב באשר לאמיתות ולאופי זכויותיהם הנטענות בנכס. לגופו של עניין, ההסכם שהציגו כראיה היה לוקה בחוסר עקביות, לרבות מספרי זהות לא תואמים ובהיעדר צד, המטילים ספק בחוקיותו ובזכויות שהוא מקנה לכאורה. זאת ועוד, תקנות התכנון הנוגעות לשימוש בקרקע בנכס לא תמכו בטענות המבקשים, שכן השטח יועד לבתים צמודי קרקע או דו-משפחתיים, ולא לבנייה רוויה. גם הטענה השנייה, בדבר זכות הדיירות המוגנת של אשת החייב, נדחתה על סמך פסיקה קודמת המגבילה את פרשנות החוק הרלוונטי. בנוסף, חוסר תום הלב של המבקשים והעובדה שטענותיהם הועלו שנים לתוך הליכי ההוצאה לפועל פעלו נגדם. מאזן הנוחות לא נטה בבירור לטובת המבקשים, במיוחד בהתחשב באופיים הבלתי הפיך של עיכוב הליכי הפינוי ובפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של הבנק. ככלל, הנסיבות לא הצדיקו את קבלת הבקשה, ועל כן היא נדחתה, כאשר המבקשים נושאים בהוצאות המשיבים. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והעתק מפסק הדין היה אמור להישלח אליהם בדואר רשום.