ע"א 48/50

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לערעורי מס הכנסה שהגישו האחים יהודה ואברהם ריבקינד. הערעורים היו בתגובה לשומות מס שהטיל עליהם פקיד השומה לפי פקודת מס הכנסה, 1947, עליהן ערערו המשיבים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, אך כעת מבקש היועץ המשפטי לממשלה להפוך פסק דין זה ולקיים את השומות המקוריות. השאלה המרכזית היא האם תשלומים מסוימים ששילמו המשיבים לאביהם, על פי הסכמים ביניהם, צריכים להיות ניתנים לניכוי מחישובי מס הכנסה. פקיד השומה סירב להכיר בניכויים אלה, בהתחשב בהם בהוצאות הוניות, בעוד שבית המשפט המחוזי התיר אותם. פסק הדין נסוב סביב פרשנות הסעיפים הרלוונטיים לפקודת מס הכנסה והאם התשלומים המדוברים מהווים הוצאות לייצור הכנסה או שהם הוצאות הוניות שאינן ניתנות לניכוי. השופט לנדוי מדגיש כי אין לראות בנוסח הסעיפים הרלוונטיים – 11(1) ו-12(ב) – כדי לרמז על עקרונות כלליים מעבר לאמור בחוק עצמו. התשלומים המדוברים, טוען השופט לנדוי, אינם תשלומים שנתיים שמטרתם לשמור על הון אלא מהווים תמורה מהשקעה שנעשתה לרכישת מקור הכנסה. לכן, יש לראות בהם תשלומי הון ולא לניכוי מחישובי מס הכנסה. זאת ועוד, השופט דוחה טענה מקדמית בדבר סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש ערעורים בענייני מס הכנסה, וקובע כי היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו אכן מוסמכים לעשות כן. לפיכך, השופט לנדוי פוסק לטובת היועץ המשפטי לממשלה, מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומאשר את שומות המס המקוריות.