ע"א 28/07

תקציר

במקרה דנן נדון ערעור על החלטת הרשם דן סעדון שביטלה פסק דין קודם שניתן שלא בפניו נגד המשיב, שהיה הנתבע מס' 2 בהליך הראשוני. פסק הדין המקורי בוטל משום שהתביעה לא הוצגה כדין בפני המשיב, דבר שהרשם סעדון ראה כחובת צדק. הערעור ערער על ביטול זה, ודן בשאלה האם הביטול היה צריך להיות מוכרע על פי שיקול דעתו של בית המשפט, בהתחשב בחריגים כגון השתק ותום לב. עם זאת, לאחר בחינת פרטי התיק, הטיעונים בעל פה וההחלטה הראשונית, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. הנימוק העיקרי לדחייה זו היה כי הן גישת הרשם והן הגישה החלופית שהציע השופט הובילו לאותה מסקנה: יש להניח בצד את פסק הדין נגד המשיב כדי להבטיח שתהיה לו הזדמנות הוגנת להציג את הגנתו. חרף התנהלותו הקודמת של המשיב בחוסר תום לב, אשר הצדיקה תחילה את פסק הדין שלא בפניו, דחיית הערעור לא הצדיקה צו להוצאות כלשהן בשל איזון הוצאות פוטנציאליות לשני הצדדים. ההחלטה הסופית ניתנה ללא נוכחות הצדדים, ובית המשפט הורה לשלוח את פסק הדין לבאי כוחם בדואר.