ת"א 24667-01-18

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב ליקויי רטיבות בדירת התובעים, שלטענתם מקורם בדירת הנתבע שמעל לדירתם. המומחה שמונה על ידי בית המשפט אישר כי מקור ליקויי הרטיבות הוא אכן בדירת הנתבע וזיהה מספר כשלים, לרבות בעיות איטום וניקוז לקויות. חוות דעתו של המומחה התקבלה על ידי בית המשפט, שכן הנטייה הכללית היא שלא לסטות מחוות דעת מומחה כאמור אלא אם קיימות סיבות משכנעות לכך. למרות ממצאי המומחה, הנתבע הכחיש את אחריותו וטען כי האחריות מוטלת על הקבלן שבנה את הדירות. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבעת רשלנית ואחראית לנזקי התובעים. אחריות זו התבססה על פקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות, שכן לנתבע, כבעל הדירה, הייתה חובת זהירות כלפי התובעים לדאוג לכך שרכושו לא יגרום נזק לרכושם. בית המשפט דן גם בשאלת הנזק וקבע כי התובעים לא הוכיחו ירידת ערך דירתם. עם זאת, הם היו זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה ואובדן הנאה מרכושם, בסך 35,000 ₪. בנוסף, חויבה הנתבעת לפצות את התובעים בגין חלקם בהוצאות תיקון ליקויי הרטיבות, וכן בהוצאותיהם המשפטיות, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. סכומים אלה היו אמורים להיות צמודים לריבית ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום המלא. בית המשפט הדגיש כי התנהלות הנאשם, שהתאפיינה בהכחשה ובחוסר שיתוף פעולה, תרמה באופן משמעותי להליך המשפטי הממושך.