ע"א 30159-02-24

תקציר

החלטת בית המשפט העליון מתמקדת במשקל שניתן לעמדת הרגולטור בפרשנות הנחיות הביטוח. עניינו של המערער התבסס על החלטת הרגולטור, שלטענת המשיב אינה תקפה, במיוחד באירועים שהתרחשו לפני פרסום ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי בהליכים אזרחיים יש לתת עדיפות לפרשנותו של הרגולטור אם היא סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיהם, אלא אם יש סיבות משכנעות לדחותה. עיקרון זה הוחל לטובת פרשנותו של המפקח על הביטוח לעניין חוזרים בנושא תשלומים תת-שנתיים. ההחלטה הדגישה את חשיבות "הגילוי הבולט" של ההוראות למבוטח, והדגישה כי המערערת הודיעה כראוי למשיב על תיקון הרכב באמצעות ספק חלפים מורשה. הדבר אושר בתמלילי שיחות הטלפון ובעדותו של המשיב, למרות עצה רעה מהמוסך של המשיב. בית משפט קמא מצא תחילה כי גילויו של המערער אינו מספק, אך בית המשפט העליון חלק על כך, בקובעו כי ללא קשר לאופן העברת המידע, הבהירות היא חיונית. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת פעלה כדין תוך הקפדה על תמחור ספק החלקים הנכון. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית משפט קמא ותביעת המשיב נדחתה, וחויב לשלם למערער שכר טרחת מערער בסך 5,000 ₪.