רע"א 417/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לתביעת רשלנות מקצועית שהגיש לקוח נגד עורך דינו. התיק המקורי (ת"א 12336/94) עסק בסכסוכים רכושיים וממניים בין המבקשת לבעלה, אשר הוכרעו בחלקם בבית משפט השלום. המבקש יוצג על ידי עו"ד המשיב באותו תיק. המבקש לא היה מרוצה מפסק הדין, טען כי המשיב התרשל בייצוגו המשפטי והגיש נגדו תביעה באותו בית משפט. בית משפט השלום דחה את התביעה, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. גם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בקשת רשות הערעור הנוכחית בפני בית המשפט המחוזי (המשנה לנשיא השופט קטרה והשופטים דר ושיף) מתייחסת לדחייה זו, אך גם היא נדחתה. בפסק הדין מודגש כי הבקשה חוזרת למעשה על המחלוקת הקודמת בין הצדדים מבלי לעורר שאלות משפטיות חדשות שיצדיקו ערעור נוסף. בית המשפט מציין את מורכבות הערכת העבודה המקצועית ואת הסיכון להטיה בדיעבד בהערכות של ייצוג משפטי. נמצא כי החלטת בית משפט השלום הייתה מנומקת היטב ומבוססת על בחינה מפורטת של טענות המבקש, וכי הוא לא זיהה כל הפרת חובה או נזק שנבעו ממעשיו של המשיב. תוך הכרה בכך שעשויים להתעורר מקרי רשלנות מקצועית, בית המשפט מגיע למסקנה כי מקרה ספציפי זה אינו נופל בגבולות אלה וכי אין הצדקה לערעור נוסף. החלטה זו התקבלה על בסיס הכללים והתקדימים שנקבעו בנוגע לאחריות אזרחית של עורכי דין, תוך הדגשה כי טעויות גרידא בשיקול הדעת אינן מהוות באופן אוטומטי רשלנות.