תא"ח 51604-01-18

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין תובע לנתבע על החזקת שטח שטיפה בתוך מתחם תחנת דלק. התובע טען כי הנתבע הפר הסכם פשרה והסכם כביסה בכך שלא שילם דמי שכירות, וביקש לפנות את הנתבע מהמקום. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי ההסכם הינו הסכם הפעלה לגבי מכונת כביסה ואינו כולל הסכם שכירות לאזור הכביסה. לאחר בחינה מדוקדקת של הטענות, חקירה נגדית של המצהירים ושקילת המסמכים שהוגשו, פסק השופט לטובת התובע. הם הגיעו למסקנה כי ההסכם מיום 29 באפריל 2013 הוא אכן הסכם שכירות לגבי שטח הכביסה, וכן הסכם הפעלה של מכונת הכביסה. הנתבעת לא שילמה דמי שכירות החל ממאי 2017, ובכך הפרה את ההסכם. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנתבעים כי הסכם הפשרה פוטר אותם מתשלום דמי שכירות, שכן הוא לא קוים "ככתבו וכלשונו". ההסכם, שהיה אמור לפוג ביום 1.4.18, לא הוארך על ידי התובעת ולפיכך הנתבעת תפסה את שטח הכביסה שלא כדין ללא חוזה שכירות תקף. בעקבות זאת קבע השופט כי על הנאשם לפנות את שטח הכביסה לאלתר, בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪. זכות הערעור על פסק הדין נשמרה לשני הצדדים, והשופט סיים בהדגשה כי אי ציות הנאשם לפסק הדין יביא לפעולה נוספת. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 19.7.18.