ע"א 22/56

תקציר

פסק הדין דן בזכות הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949. המשיב טען, כי התיקון משנת 1955, שאיפשר לראשונה ערעור על החלטת ועדת ערר, אינו ניתן להחלה רטרואקטיבית. המערער טען כי התיקון צריך לחול על החלטה שהתקבלה לפני תחילתו, מה גם שקיבל העתק מההחלטה רק לאחר כניסת התיקון לתוקף. על בית המשפט להחליט אם התיקון משנת 1955 תקף להחלטה שהתקבלה לפני חקיקתו. השופטים מסכימים עם המשיב כי לא ניתן להחיל את התיקון רטרואקטיבית שכן הוא פוגע בזכות מהותית של המשיב. הם מסבירים כי זכות הערעור היא זכות מהותית בעלת ערך וכי לפני התיקון הייתה למשיב הזכות שלא להיות כפוף לפסק דין בערעור. לפיכך, החלת התיקון רטרואקטיבית תפגע בזכויות המשיב. עוד מציינים השופטים כי אין סיבה הגיונית להבחין בין סעד שנדחה בערעור לבין סעד שניתן, וכי גם רכישת סעד משפטי עשויה לשנות זכויות קיימות. לפיכך, הערעור אינו תקף והוא נדחה.