ת"א 23224-09-13

תקציר

התובעת, דיירת הנתבעת, הגישה תביעה נגד הנתבעת למתן צו מניעה שימנע ממנה לפנות אותו מהמושכר ותבעה פיצוי בגין נזקים. התובע טען כי הובטח לו שטח נוסף ללא העלאת שכר הדירה וכי הוא זכאי לנכות את עלויות השיפוץ מדמי השכירות. עוד טען כי במקום אין תשתיות מים וניקוז ולכן נגרמו לו נזקים. הנתבע ניסה לפנות את התובע בשל הפרתו את הסכם השכירות, קרי תשלומים שלא במועד. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן סיפק לתובע שטח נוסף וכי התובע לא שילם דמי שכירות במועד. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח כי נשא בהוצאות שיפוץ וכי המחסור בתשתיות מים וניקוז במקום כבר ויתר על ידי התובע על פי הסכם השכירות. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת בדבר ניכוי עלויות שיפוץ ותשתיות מים. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבע אשם בכך שפעל שלא כדין בכך שניסה לפנות את התובע ללא צו בית משפט. למרות שחוזה השכירות העניק לנתבעת זכות לפינוי עצמי של התובעת, בית המשפט טען כי לא ניתן להכיר בזכות כזו במדינה דמוקרטית וכי היה על הנתבעת להגיש במקום זאת בקשה לפינוי באמצעות בית המשפט. כתוצאה מכך פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 18,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.