ת"א 48379-11-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש לסעד זמני. על פי החוק, על בית המשפט להשתכנע בשני מרכיבים עיקריים למתן סעד זמני: סבירות התביעה העיקרית ומאזן הנוחות. סיכויי הצלחת התביעה העיקרית נבחנים על סמך המסמכים שהוצגו, ועל בית המשפט לשקול גם את הנזקים הפוטנציאליים הן למבקש והן למשיב, כמו גם את ההון העצמי. במקרה דנן מצא בית המשפט כי הבנק המשיב הציג תשתית ראייתית סבירה לסירובו לספק שירותים בנקאיים למבקש, ועל כן סיכויי הצלחת תביעת המבקש אינם גבוהים. באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי חשבונו של המבקש נחסם כבר בעת הגשת הבקשה והנזקים הפוטנציאליים אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק סעד זמני, מה גם שניתן לפצות את המבקש אם יצליח בתביעה העיקרית. הבנק, בהיותו מוסד יציב מבחינה פיננסית, יוכל ככל הנראה להחזיר נזקים כאלה. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש לא עוררה אמון, שכן הוא מסר מידע שגוי לבנק והסתיר פרטים חשובים בעת פתיחת החשבון. כמו כן, נראה כי המבקש פעל בחוסר תום לב במהלך ההליך, הגיש בקשות דחופות ולאחר מכן עיכב אותן. לבסוף, בית המשפט ציין כי אין לו סמכות להעביר את התיק לערכאה שיפוטית אחרת, שכן לא הוגשה בקשת רשות ערעור בתוך 30 הימים הנדרשים. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.