ע"א 3367/06

תקציר

הוגש ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שפסק לתובע פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. המערער טען, כי השכר שעל פיו חושבו הפסדי ההשתכרות אינו מספיק, ותקופת אי כושרו לעבוד קצרה מדי. מנגד, טען המשיב כי בית המשפט לא התייחס במדויק לשכרו של המערער, שכן שולם על ידי חברה בבעלותו, וכי הניכויים בגין קצבאות המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התקופתיים חושבו באופן שגוי. ערכאת הערעור בחרה שלא לבחון בפירוט את כל ראשי הנזק שנפסקו על ידי בית משפט קמא, שכן מצאה כי סכום הנזק הכולל נראה סביר. עם זאת, היא התערבה בחישובי אובדן הרווחים בעבר ובעתיד. בית המשפט מצא כי בשל מורכבות מצבו של המערער, לרבות תאונת עבודה קודמת, לא ברור היה לקבוע את כושר השתכרותו לפני התאונה ולאחריה, וחישוב גלובלי מתאים יותר. היא החליטה להגדיל את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד ל-300 אלף שקל, ותיקנה את פסק הדין בהתאם. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערער והפיקדון הוחזר למערערת.