ב"ל 16986-05-11

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב תאונת עבודה שהתרחשה ביום 31.3.2010 בה היו מעורבים התובע, שנפגע, והנתבעת מס' 2, שהייתה לכאורה מעסיקתו של התובע. המוסד לביטוח לאומי, הנתבע מס' 1, הכיר באירוע כתאונת עבודה אך חלק על אחריותה של הנתבעת מס' 2, מה שהוביל למאבק משפטי. השאלה המרכזית הייתה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת מס' 2. העידו מספר עדים, ביניהם שכנים וקרובי משפחה של התובעת, אשר אישרו את העסקתה של התובעת אצל הנתבעת מס' 2. עדותו הלא ברורה והמעורפלת של התובע, שהושפעה ממצבו הרפואי, לא נחשבה להתחזות. מנגד, הציגו נאשם 2 ועדיו סתירות וסתירות בהודעותיהם. בית הדין העדיף את גרסת התביעה לאירועים והגיע למסקנה כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד. מאחר שהנתבעת מס' 2 לא רשמה את התובעת כשכירה ולא שילמה דמי ביטוח, היה עליה לשפות את הנתבעת מס' 1 לפי סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי. כן הורה בית המשפט לנתבע מס' 2 לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הן לתובע והן לנתבע מס' 1. פסק דין זה ניתן לאחר ששקל בכובד ראש את מכלול הראיות ומצא כי טענותיו של נאשם 2 אינן משכנעות.